זוגיות/ריצה/ריצה בזוג

זוגות זוגות הם נכנסו לתיבה. פיל ופילה, סנאי וסנאית, צב וצבה, קוף וקופה, סוס וסוסה ועוד ועוד… חיות שונות ומשונות. זוגות. כי זה עניין השרדותי – נדרש זוג להמשכיות. עד כאן מבינה. שנים רבות עברו מאז אותה התיבה שספק התקיימה או ספק פרי דמיוננו כי ככה נח לנו… בכל אופן זה מתאים לי כרגע.

הרבה שנים…בלה בלה.. בעצם לא משנה לאן אפנה זה נראה שלנצח …עוד בלה בלה…טוב, יש לי קושי לנסח את מה שאני הייתי רוצה שתבינו כקוראים. אני מאמינה שהקושי שלי הוא גם בגלל המקובעות המחשבתית הרווחת וגם בגלל שלא בא לי להתחיל מההתחלה… אז אני לא ואתם תסתדרו.

חלק1# מחשבות

תבניות.

רצוי מקובלות.

הכי טוב שיראו יפות ויעברו חלק בגרון של כולם. כאלה שאין ספק בהן. בסה"כ אני יכולה לחיות עם זה. אני אפילו מסתדרת עם זה די סבבה.

הרוב קובע.

הסטטיסטיקה מחזקת את הרוב… אז הרוב קובע?

נורמות חברתיות. זוג, גבר ואישה.

או גבר וגבר או אישה ואישה. חרגתי? חכו… או טרנס' וטרנס'ית או טרנס' ואישה סטרייט או טרנס'ית וגבר סטרייט או גבר הומו וטרנס' או אישה לסבית וטרנס'ית… סטיתי? רק רגע!

זוגיות אחת וזהו. שו? בכל אלה מתקיימת זוגיות רומנטית ברמה מסויימת, כזו שיש בה משיכה מינית וכימייה שרק אנשי מקצוע ידעו להסביר אותה ואולי עדיף שישתקו לפעמים כי כמה אפשר לשמוע הסברים שאחרי דקה מחקר אחר סותר את הקודם?!… תנו להזדווג בשקט! מניחה שרוב הקוראים כאן נמצאים בזוגיות או היו בזוגיות ויהיו… רובנו רואים את החיבור למי שבחרנו לחלוק איתם את כל חיינו הבוגרים כחיבור שחייבת להתקיים בו מערכת מינית.

מסכימים? לא… כן… חכו…

חלק2# גילוי

הנה גילוי שחלק קטן מהקוראים (קומץ החברים שלי, זה מליאה די מצומצם ואני אוהבת אותם) מכיר, ישי הוא הזיווג הקוסמי שלי. (ואני שלו, לפחות מהרגע שהוא פגש אותי… היו לפניי כמה…) 'זיווג קוסמי' ככה אמרה לנו אמא של חברה שלי לפני למעלה מעשרים שנים. זה נחמד ורומנטי וזה מלווה אותנו מאז.

הוא הגבר שבחרתי להיות איתו, כשבחרתי והתחייבתי ידעתי שמדובר בפרק זמן ממושך של התחייבות… כל החיים כזה… אני זוכרת שאחרי שנתיים של זוגיות (הוא בצבא, מתראים כל שבועיים בערך ולפעמים אפטר גנוב, ניצוצות!! זיקוקין!!) דיברנו על המשך החיים יחד וכל מני חלומות… ואז עצרתי ואמרתי לישי שאני מבקשת לא לתכנן ולא להציע ולא להתלוצץ (זה הכי חשוב. יש לי חוש הומור מוגבל) בנושא חתונה וכל המסביב עד שבאמת מתכוונים לזה. וכך היה.

אחרי ארבע שנים וחצי ישי הציע. השבתי שכן. מפתיע 🙂

כשאני כותבת שידעתי שמדובר בהתחייבות ארוכה ובחרתי, עלי לחדד נקודה שבדיעבד אני הבנתי כמה זה לא טריוויאלי ולא פופולרי ומאוד נאיבי בסה"כ, הוא האחד והיחיד שלי. תבינו את זה איך שזה As Is.

'מה שלא שבור אין צורך לתקן' ככה אמרתי לו והאמת… אני עדיין חושבת ככה. זה המערך הרגשי שלי. אז 'אני שלו והוא שלי' את הפואנטה הזאת כולנו הבנו. על כך יש הרחבה בפרקים הבאים!

חלק3# זוגיות-ריצה

החופשים שלנו תמיד כוללים פעילות גופנית, מכל הסוגים, בייחוד ספורט כמו ריצה והליכה מרובה… אני שומעת הערות כמו 'מה?! כבר יצאתם לחופש… תחפשו…' ותכלס זה החופש שלנו! אם היינו במקום כלשהו ועוד בלי הילדים… ולא עשינו מסלול ועוד מסלול ריצה… כאילו שפספסנו חלק גדול מהכיף של ה'ביחד': של הזוג. ההרחבה בפרק המיועד לכך.

לפני כעשור הצטרפנו לתוכנית "רצים בשניים", מיזם מקסים מטעם הצבא שגם מעניק זמן איכות לזוגות וגם מכניס לכושר, מפגש שבועי שהתעקשנו להתמיד בו כל שישי בבוקר במשך כעשרה חודשים. המיזם המשיך. ישי קיבל תפקיד תובעני… הלכתי מספר פעמים בגפי, אך הרגשתי שזה לא כיף לי. הפסקתי להגיע. המשכתי לרוץ.

באותה תקופה רצתי לבד או עם ישי… למה לבד? אני באמת תוהה… התשובה(תירוץ) די פשוטה, הזמנים שלי היו מותאמים לנעמימי ועכשיו שאני משקיעה בזה מחשבה נוספת, לא עשיתי את המהלך והתחברתי לחבר'ה שרצים באזור בו גרנו. אני אפילו לא יודעת אם זה היה מקובל כפי שזה היום… והיום זה נפוץ ואף מתבקש! כל שכונה עם קבוצת הרצים שלה, כל ישוב עם תפריט המסלולים שלו: רכוב, רטוב, יחף, נעול, שטח, כביש … you name it

כבר כתבתי על זוגיות הריצה שלי מהמדרשה שלפעמים הייתה גם משולש ומרובע, שם למדתי את הכללים – קובעים. נגיד… 05:00 בבוקר. בפשפש. הגענו יצאנו.

יעד חצי המרתון הראשון קיבע אצלי את המודעות לזוג! קרן מוס (גילת) הנפלאה ואני. שיחות. סיפורים שנקטעו והמשיכו בריצה הבאה. לפעמים ריצה שמחה של תחילת היום, לפעמים ריצה קשה ומטרידה שבסיומה סיפוק גדול. והיא תמיד הייתה שם. כי זו קרן מוס והיא החצי מרתון הראשון שלי. אני מתגעגעת לרוצאיתה. ממש.

גם ישי היה שם, (לקרוא בטון נוסטלגי מתרפק🙂 באותו יום בפברואר 2017, והוא היה נפלא! תומך ומפרגן. אבל קרן היא זו שחלקתי איתה את שיא הזוגיות של היעד הזה.

עברנו. 'יש קבוצת ריצה פעילה בישוב?'. צורפתי. אוקטובר 2018? נראה לי. בום! היה רדום קצת בהתחלה, אבל אני רציתי לרוץ. פה רעיה נכנסה לתמונה. מצאתי משוגעת שרוצה לרוץ. הרבה. 'לא רצה בוקר, רק ערב'. בעיה. בעיה? אולי.

בוקר, 05:00, אולי לפני. 'שלום לך שמש חמימה של קיץ, שלום לענני הגשם בסתיו, רעש הטל המתפצפץ והנוצץ בחורף הנגבי, ריח הפריחה באביב בשילוב ניחוח הזיבול של השדות'. זה בוקר של יום חדש.

ערב, 21:00, אולי אחרי. 'אכלתי היום?' 'שתיתי?' 'אולי לא ארוץ הערב?' 'חושך, קר…' צליל הודעה – 'מתארגנת!' עונה 'ברור, גם אני'. הראש מלא ברעשי היום שהיה, השרירים עדיין מרגישים את הריפוד של הרכב בו נהגתי עד לפני חצי שעה אולי שעה בדרכי חזרה מהעבודה. זה ערב, הפעלה מפרכת של הגוף כמו פילוס שלג כבד בכדי לגלות את השביל.

למדתי לרוץ בערב. כי אני אוהבת לרוץ בזוג. גם לבד, אבל הכי הרבה בזוג. כי לרוץ עם רעיה זו חוויה. מהר מאוד גיליתי את הערב. היום אני רצה בוקר או ערב או גם וגם לפעמים… היום הערב:

21:00 לרוב קצת אחרי… רשימה ארוכה של עדכונים. מי אמר למי? מה כתבו ומי הגיבו? ההספק היומי. אם יש מישהי שיכולה 'להתחרות' בי בהספק היומי, זו רעיה! היא מנצחת. הריצה בזוג היא אתגר מנטאלי, זה מדהים ששתינו מוצאות את עצמנו עושות רשימות לפני הריצה "היום בריצה תזכירי לי…" "רגע, בואי נשאיר את זה לריצה" "על זה נדבר ב… ריצה".

חלק3# – נרוץ את זה

גברים, נשים, אני רצה עם כולם. עם ההוא אני אוהבת לרוץ כי הוא מאתגר אותי בקצב, עם ההיא כי היא רצה נכון ולפי הכללים, עוד אחד כי יש לנו אתגר משותף, יש לי אפילו מושג חדש (או לפחות אני חושבת שהוא חדש…) ריצפגישה כי למה לבזבז זמן על ישיבה ולדבר על נושא חשוב ולפתח רעיון טוב למציאות, אם אפשר לרוץ על זה – win win big time.

בגלל שספורט ההליכה, הריצה, השחיה, הרכיבה … כל אלה פעולות רפיטטיביות המאפשרות להיכנס למצבים מדידטיביים המוכרים לנו בעיקר בתנאי שקט או רעש לבן, תנועות איטיות מאוד או ללא תנועה כלל… אבל לא, יש מחקרים ומאמרים בנושא, הסברים פסיכולוגיים על תהליכים מחשבתיים שקורים בזמן פעילות רפיטטיבית ממושכת. אבל זה לא לכאן… אם תרצו אשלח לינק בפרטי. בכל אופן, זה מצב של חשיבה וניתוח של מצבים – אני עם עצמי. ומה קורה בזוג?

כשיש חיבור קבוע, הקשר הופך למפרה ברמה גבוהה יותר, המפגש איננו מתחיל מפעולת הריצה, אלא עוד קודם לכן… בקריאה על נושאים שעלו וכדאי לפתח את השיח עליהם, בדיקות עקב דיונים שאולי התפתחו לוויכוח במהלך הריצה, זה גם יכול להיות "סתם" משהו חדש שמעניין אותי ואני רוצה לדבר עליו…

למשל יציאה לשטח מרגשת כל כך, לפחות אותי, בעיקר בגלל הטבע המרהיב, הצמחיה, החיות מכל הסוגים, התנהגויות שונות של העונות ותגובתן לשעות היממה, אני אוהבת להיות חלק מהשינוי העונתי של צבע השדות, הדישון וניצני התבואה, ריח הפרחים ואם רוצים לא לפספס את הציפורים הנודדות, אז כדאי להתמיד ולחזור לשטחי ריצה שונים בעונות עוקבות, כי אין יום בשטח שהוא דומה לקודמו. כל יציאה לומדים משהו חדש ומצלמים ושומרים לבדיקה.

יש לי צורך לנסות להסביר לחלק מכם מה זה אומר להיות בזוגיות ספורטיבית, אני חושבת שאבחר ברעיון הישיבה בבית קפה עם חברה טובה ברמה שבועית, פגישה שלא מוותרים עליה – אני לא מכירה את זה, אבל שומעת חברות שיש להן את המשבצת הזאת ביומן. או או אולי רגע… בעצם זוכרים את הימים בהם למדנו? תיכון/אוניברסיטה/קורס ממושך כלשהו… כמעט תמיד יש מישהו או מישהי שמתאימים לנו בסגנון הלמידה, באופי הסיכומים, במצב המשפחתי, בשעות הערות והריכוז… זה הכיוון. הייתה לי זוגיות כזו גם. רושמת לעצמי פרק: אלה דן!

מנסה לחשוב על עוד דוגמא ארצית ולמרות שרציתי להתחמק מהמקום הזה, בכל זאת אציין שגם בעבודה מתפתחת זוגיות. מי מאיתנו מכיר את ההגעה בבוקר לאותו מקום, מכינים את אותו הקפה, מתרגזים על אותם המנהלים, חווים את השגרה של יום העבודה … זה יכול להיות משעמם, אלא אם! יש לך זוגיות שדרכה עדכוני הבוקר כולל רכילויות מעניינות, מכניסות עניין וכיף, החלפת התרגשויות הבית מאמש ואולי אפילו התייעצות על משהו שלא הייתי מעלה עם חבר.ה קרובה … בכל הדוגמאות, ברמה כזו או אחרת, יש הפריה ואתגר זוגי. זה העניין! יש מקומות עבודה שהזוגיות בהם היא חלק מהמבנה הארגוני, נגיד במשטרה, במעבדות … למה זה? כי זה מפתח אותנו, גורם לנו לחוש בחיים.

והכי חשוב! כל מה שהזכרתי איננו מתפרש כזוגיות רומנטית, אלא ההפך הוא הנכון, ככל שהזוגיות אפלטונית ומבוססת על חברות שדומה יותר למשפחה, אחים/יות, זה הרבה יותר קל. קליל יותר?

אממממ חלק4# – פתחו סוגריים

יותר מזה! אולי תסכימו איתי… תקראו את זה לאט: כל זוגיות רומנטית מתחילה ממשיכה מינית גדולה, כימיה פסיכית, מערבולת חושים בלתי נשלטת… כמה זמן נמשכת ההתחלה הזאת ברמה הזאת? הרי אם הזוגיות הרומנטית חייבת להתקיים רק כאשר המתח הראשוני נשמר, כולנו היינו מתים מהתקף לב אחרי חצי שנה ואלה מאיתנו בכושר גבוהה במיוחד, אחרי שנה ואני מפרגנת לאולטראיסטים שנה וחצי ברצף של #התרגשויות משוגעות ו#שכרון חושים של #כימיקלים המופרשים מהמח, #משיכה שמוחקת את העולם החיצון ו#מגמדת את הרצון לחיות אלא אם – זה איתו! או איתה…

עכשיו… מה בעצם מאזן את הזוגיות שלנו? ברור שמה שמחזק (מאזן) את הזוגיות שלנו לאורך זמן זה אתגר, מנטאלי בעיקר. שימור ופיתוח של הקשר המנטאלי בזוגיות רומנטית, זה מה שמחבר ביננו באמת. זה הבסיס הרחב והיציב שממנו מגיעות ההתרגשויות לאורך השנים ושיאי המתח משתנים בהתאם לשינויים שקורים לנו, גם כיחידים וגם כזוגות. כשהבסיס הזה איתן, אפשר לפתח סוגים שונים של קשרים, ואלה יהיו מרתקים ומלמדים, מאתגרים ומפרים, אבל אף פעם לא יוכלו להיות מעבר לאפלטונים.

סגרו סוגריים…

חלק5# – בסוף כולנו זקוקים לאהבה

חיפוש אחרי זוגיות, חיפוש אחרי החיבור הנכון

הכתיבה של הפרק הזה (רק 26 דראפטים…) הכריחה אותי לחשוב. לחשוב הרבה. על ישי, על עצמי, על ההורים שלי, על ההורים של ישי, על אחותי, על הילדים שלי, החברים שלי ומה הם עבורי ומה אני עבורם? מה אני רוצה להיות עבורם? קשוח.

אין לי מושג איך לסיים את הכתיבה הפעם… אני חושבת שהנושא הזה ילווה אותי כל החיים. אם כבר כל החיים, אז אני מאחלת לי להיות מספיק מאתגרת ומושכת מנטאלית עבור ישי, מספיק מעניינת ומסקרנת עבור הזוג שלי לריצה והפגישה היומית שקשה לי לוותר עליה שהיא רעיה, מספיק ערנית לרצים איתי ומספיק אמיצה להיות אני.

הריצה הזוגית זה יחסים. בעצם למרות מה שכתבתי קודם… זו חברות אחרת מישיבה בבית קפה או מפגש ביתי על פרוסת עוגה שזה עתה יצאה מהתנור והשכנה באה לביקור…

מקווה שגם אחרי הפרק הזה נתראה בין השורות בפרקים הבאים. בימים אלה בתהליך כתיבה:

פרק: ישי, בן זוגי, בעלי, החבר הכי טוב שלי ואב ילדינו המהממים.

פרק: תרבות/ישראל/פוליטיקה/בורות

פרק: משפחה והתפקיד שלהם בהצלחה שלי

פרק: פשוט לצאת לרוץ, לרוץ ולהשתפר ועדיין שיהיה פשוט וכיף!

פרק: אלה דן