מרוץ שהחל בהלצה ו**הופך** למוסד
התלבטתי מה לכתוב? האם בכלל? יש תמונות כל כך יפות, אז למה להעמיס במילים? ומי יקרא את זה? עבר יום וקיוויתי שיעבור לי… שלא ארצה לכתוב ורק אעלה כמה תמונות ואכתוב כמה כיף היה לי וזהו.
התקווה לא התממשה והצורך שלי לכתוב על החוויה גדול מה"מי יקרא את זה?"
אבל! אני בחרתי לכתוב לעפר פדן ולאורנה אלטמן ולקוקו ולעוד אושיות שאני רואה ושומעת עליהן מ"קצב דיבור" וקוראת עליהן ב runpanel ועוד ועוד…
בלילה שבין 22.4 ל 23.4 התרחשו 2 אירועים מדהימים בארץ
האחד "הר לעמק" האגדי והשני "K2K" הילד האבוד והלא מוכר שלו…
**מרוצים יחידניים נפוצים ומוכרים לרוב האוכלוסיה, גם אלה הרצים בהם וגם אלה המשקיפים מהחלון ובראשם מחשבות שונות ומשונות על ההם שם שהתרחקו באופק.
**מרוצי שליחים** זה משהו שקוראים עליו וזה נשמע מדהים ופסטוראלי… "זוגות זוגות יוצאים הרצים מנקודה לנקודה ומעבירים נס האחד מהשניה עד להגעת קו הסיום… הם מתחילים את מסע הריצה לפנות ערב, ומסיימים אחרי צאת החמה היוקדת בערפם והיא המזכרת היחידה שאכן עברה יממה וחלף יום ואוטוטו העצירה הגדולה של הרגליים והסחף העצום של ההתרגשות… הצפה!"
נחמד אה?
מרוץ השליחים הוא אחד האירועים המורכבים ביותר שאני הייתי חלק ממנו בתחום הספורט.
אבל אלה שאני כותבת אליהם את הפוסט הזה – יודעים זאת יותר טוב ממני, הרבה הרבה יותר טוב!! לכן אפילו לא אתיימר להיכנס לסבך המורכבות והאתגר של ההכנות הטורדניות עד לשעת ההזנקה ובטח לא מה קורה במהלכו אמא'לה … מה כן?
מה כן? איך יכול להיות שלא ראיתי אתכםן ואת שובל המעריכ/צים שלכם באירוע הזה?
אורנה יא מלכה! אני מצפה שתיהיה פה קבוצה מטעמך בשנה הבאה (ומתי את באה לרוצאיתנו???)
קוקו! הסטורי'ס שלך ילכו יופי עם להקות החסידות, ענפיות הבקר, שיעול השועלים וסימפוניית כלבי הרועים באזור
עפר!!!! אתה שומע?? גם פה לא רואים אף מגיפה ממטר, כמוך
קצב דיבור… איך לא הייתה כאן עמדה שלכם בשידור ישיר – אמא'לה מה שהלך פה
רק אציין… זה לא האירוע שלי, אני רק רצה אצה לי להנאתי
סיכומון קטן
את המקטע הראשון רצתי (אם אפשר לקרוא לזה ריצה) עם רעיה האחת והיחידה, אני עוד לא בטוחה שהיא אנושית…
היה אור יום אבל לא ראיתי בעיניים, שריקת ההזנקה נשמעה באזניי לכל אורך 9 וקצת הק"מ שעברו מהר , מהר מדי! רעיה ואני לא דיברנו ולא ריכלנו, לא צילמנו ולא הרחנו, לא עצרנו אפילו לפיפי! מה כן? ריחפנו את המקטע! בכל עליה חיכו עבורנו המדרגות הנוחות לדרוך עליהן ברכות, בכל ירידה נתנו לכח המשיכה לעשות את שלו, הזוגות של 6 הקבוצות האחרות בצבצו בצבעים שונים מאחורינו.
בין המקטע הראשון להבא בתור בו שובצתי (#7) הרגשתי את החברים בקבוצה, כל הזמן, הואטס אפ געש ורעש, תמונות, הודעות, טבלאות, שיתופי מיקום בזמן אמת, קפטן הקבוצה הפעיל את כל החושים ודאג שידעו מי אנחנו (מול הקבוצות האחרות) ושאנחנו נדע מאיפה באנו?!
התחרות היא המשחק הכי עתיק, הכי טבעי, תחרות זו מסגרת ברורה של חוקים ומי שיודעים להנות ממנה יודעים להתחרות ברמות הכי גבוהות – להעריך את המתחרים והמתחרות, להעריך את הקשיים והאתגרים, להעריך את הפרטים הקטנים (למשל: לזכור להשאיר את הקוד של הרכב לרץ המסיים וזה הנוהג ברכב של הרצים המחליפים!!).
בין שיחות הטלפון תוך כדי מקלחת של הילדים, ארוחת הערב עבורם, הארוחה הבסיסית בשבילנו, לפני המקטע השני #7 עם ישי אהובי, האיש שאין משימה שאטיל עליו ותיהיה גדולה מדי לביצוע, הצצה בואטס אפ וגילוי שעת היציאה שהוקדמה ב 15 דקות!!!
ישי: אנחנו צריכים לצאת.
אני: כן, אה?! שעה מוקדם יותר משנה שעברה… קטע.
הגענו לנקודה. מוכנים. דרוכים. מחייכים ומרוצים שזכינו גם השנה לרוץ יחד. הפעם 2 מקטעים!!
קבוצת נטע הוחלפה ברצים החדשים ומקטע #7 אצלם החל … אנחנו נשארנו לחכות עוד מספר דקות בודדות, בזמן אמת הדקות האלה הרגישו כמו נצח, בטבלה נראה שאלה היו כולה 3 דק…
את ההגעה של זוג מקטע #6 יריב ויניב, יכולנו לחוש דרך השיחים שזזו בחוסר נוחות, האדמה רעדה, הרוח פלטה את זעקות הסיום והדגל הונח בידיו של ישי!
יצאנו לדרך. חושך. הפנסים היו הכרחיים הלילה הזה, עלומות האור על הקרקע ריצדו ואני התחלתי לחוש בחילה חזקה. המח שלי היה באמצע ויכוח סוער:
אני – זו לא בחילה, זה רק הפנס.
אני – אולי לעצור לרגע, ללגום מים?
אני – זו רק בחילה! תרגעי. במקום שלוק מים, תנשמי.
אני – אולי בכל זאת? לעצור לרגע אחד?!
לפתע רצי נטע נראו לפנינו, משב רוח קרירה היכה בפנים שהיו חשופות, הסתכלתי על ישי רץ לצידי וכל הגוף שלו שידר "יש לנו משימה!"
השתקתי את הקולות והעלומות כבר לא היו עניין גדול, חלפנו על פני זוג מקבוצת נטע, בירכנו אותם לשלום ואיחלנו בהצלחה.
"כעת עלינו לצבור פער מספיק גדול כדי לאפשר ללירון וירון לצלוח את המקטעים #8+#9 ברצף!"
המשכנו לרוץ
יחד
רחש העצים מהחממות, הטרקטור שעבר לידנו והיה אות המציאות, העיניים של חיות הלילה שליוו אותנו והנה הפניה שמאלה, הפניה אל העליונת המובילה אל הזוג של מקטע #8 לירון וירון או בעצם ל/ירון … את השריקה המקדימה נשפתי לקראת סוף העליה, ישי צעק "לירון? ירון?", שני חיוכים זוהרים בחושך כמו זה של החתול מאליס בארץ הפלאות נראו באמצע הרחבה, הנס הועבר, מקטע #8 יצאו לדרך. לנשום.
הרכב… מונע, מחכה, בדיוק כמו בשנה שעברה.
השעה עוד לא 2200 בלילה, הראש לא מפסיק לעבוד, הואטס אפ מתפוצץ מהודעות, בטבלה מטייל הסימון הורוד בין משבצות בצבעים שונים, אנחנו מובילים. ממשיכים לשחק.
משמרת הירח השנה הייתה קצרה ולא מועילה במיוחד, אבל הקסם של הלילה נותר, בזכות חבורת אנשים משוגעים שיודעים להנות מהמשחק, היו ברקים ורעמים שרק מי שהיו שם יכלו לראות ולשמוע!
בדרך הביתה. לנוח. לשתות. לאכול משהו קטן ולהיות מוכנים למקטע #14. המקטע ה 3 במירוץ.
הקפטן צריך לנוח, גם הוא יוצא למקטע בקרוב, המתח גבוה מדי! כולם בתפקוד הכי גבוהה שלהם, עכשיו זה הזמן הכי חשוב להישאר מרוכזים.
הרצים מתעוררים, המקטעים מתחלפים, עקפו אותנו, בירור מול המנהלה, ילדים בני 17 דוהרים על המסלול ואלה המחבקים את ה 40 שלהם שולפים מהבוידם את נסיון החיים, את היכולת לעמוד בלחצ, פותחים מבערים ו… מנסים, באמת ובתמים מנסים ושומרים על פער קטן ככל הניתן, כעת קבוצת נטע קצת לפנינו. המשחק ממשיך.
מחזור שינה אחד, זה מה שאני צריכה על מנת להגיע מוכנה לריצה. איך עושים את זה? איך מגייסים את כל הנשימות שבעולם ועוצמים עיניים? איך משתיקים את הטלפון? איך….. איך מודיעים לקפטן שאני לא זמינה בשעתיים הקרובות?! הוא ישלח אלי שכירי חרב … "חייבת ללכת לישון! זה לטובת הקבוצה. נשימות, נרדמת, בלי חלומות, שינה שהיא חלק מהמשימה! חלק מהמשחק."
פוקחת עיניים.
עדכונים.
קפה.
הודעה לקפטן: ערה. לך לנוח.
תשובה: אני נח. שוכב.
החלטה שהתקבלה תוך כדי מקטע 12! הייתה שלמקטע 13 יוצא לירון עם דור ורעיה, רעיה ברגעים אלה רצה במקטע 12 ומתוכננת להמשיך הלאה ל 13, בחישוב הכללי ההצטרפות של לירון תשפר את הזמנים ותגדיל את הפער…
אמצע הלילה. לירון, דור ורעיה סיפרו: לירון ודור הסתערו על המקטע, רעיה המדהימה! הבינה מהר מאוד מה קורה וביצעה נסיגה. "לא רציתי לעכב אותם, הבנתי מה קורה ונתתי להם לרוץ". ברור לשתינו שהיא יכלה לעמוד בקצב, אבל בלילה כזה המשחק הוא קבוצתי וכל המהלכים נעשים לטובת הקבוצה.
התארגנות למקטע #14
מקטע קשוח, יש פער, כרגע לטובתנו, הכל עדיין פתוח.
השעה 0315 בלילה/לפנות בוקר… אנחנו ברכב. הואטס אפ משמש עבורנו כרדיו מקומי, השידורים לא מפסיקים לרגע, אנחנו מוכנים.
הנה אנחנו… בני 40, השעה 0330, מחכים להחליף זוג לריצת לילה נוספת, אנחנו חלק מקבוצה עם כוחות על!
העיניים מתבוננות לכל הכיוונים, הזוג מקבוצת נטע לידנו, הזוג פרנקל המקסימים ממתינים בדיוק כמונו בציפייה.
שני פנסים מגיחים מתוך העלטה, דור שואג ומעביר לישי את הנס, לירון שזה עתה סיים 38 קמ!! בריצת האטה כמו מטוס שהצליח לנחות בדיוק מושלם על המסלול, צועק … תפסנו את הנס ונסנו משם. הזוג פרנקל נשארים להמתין.
המשחק ממשיך.
חיות הלילה מכל הסוגים התארגנו על צפייה משותפת, אני כמעט בטוחה ששמעתי אותם מכרסמים פופקורן על העצים ובין השיחים.
העליה הגדולה של המקטע לפנינו, ואחריה עוד אחת ואז כמה פניות ואנחנו בירידות אל הסיום…
ישי: עוד מעט אנחנו עוברים ליד המאהל. שימי לב.
אני: נושמת. לכבות את הפנסים?
ישי: לא. מה פתאום. יהיה בסדר.
אני: מוכנה לשרוק כשצריך.
נביחות עזות של כ 10 כלבים לא איחרו לבוא, הרוב לא התקרבו פרט לאחד שהרגיש אמיץ במיוחד הלילה… ישי תפס אבן, הכלב מאחורנו חדור מטרה, האבן עפה באויר, ישי נובח ונותן הוראה לשרוק.
2 שריקות
כלב 1 שקופא במקום
ממשיכים לרוץ
זה היה מלחיצ. אבל לא יותר מדי.
ישי כאן. הכל בסדר.
תומר ואיתי חיכו לנו בנקודת ההחלפה, מחייכים ומרוצים, ידענו שיש לנו יתרון אז הרשנו לעצמנו לצלם סלפי קטן…
זהו, עכשיו אנחנו, ישי ואני, חלק מהמשחק אבל הרגליים שלנו כבר לא על המסלול, נתנו את מה שיכולנו ועוד כמה שעות הקסם יתפוגג והמשחק יגמר. המרכבה תהפוך לדלעת וכולנו נחזור לחיינו הרגילים והחביבים בישוב שהוא ט'שכונה של מיתר …
המקטעים האחרונים יוצאים לדרך, זוג אחרי זוג נותנים ביצועים שלא היו מביישים קבוצה של בני נוער!
במרוץ הזה אנחנו הוכחנו כמה נצחונות:
- החברות
- השותפות
- ההדדיות
- העדר האגו
- נקיון
- דיוק!!
כן הגענו למקום הראשון | כן אנחנו רוצים להמשיך לרוץ יחד
אני יודעת שהקוסמוס הקטן הזה פה בשם מוכר רק לכמה אלפי אנשים במדינה, אבל בלילה הזה יש הרגשה שכולם יודעים עלינו ומדברים עלינו ושותפים לטירוף שקורה פה אצלנו… עד שהשמש בוקעת לה והאור שלה חושף את המרחבים ומזכירה לנו לשוב למציאות. כל אחד למציאות שלו, למירוץ החיים הפרטי שלו. נשימה.
זה היה כיף! באמת כיף גדול.
תודה רבה למארגנים ולמתנדבים.
הלינק לפוסט: https://www.facebook.com/622517904/posts/10159397129347905/
אז… ? Hug Your 40's